*

במצרים לומדים בבית הספר בשתי משמרות. מצרים ארץ גדולה ויום לימודים קצר אינו טוב לא לתלמידים ולא למורים (אפשר לנחש).

וירג'יניה אברנטי כתבה את זה גם. וירג'יניה היא אישה אמריקאית. את זה אפשר להבין לפי השם שלה, שהרי שמה הוא כשם אחת המדינות הצפון-מזרחיות בצפון המערבי של הגלובוס. שם לא לומדים במשמרות בבית הספר.

קראתי פעם גם ספר שכתבה פלנארי אוקונור. כשאני כותב על מצרים ועל אישה אמריקאית בשם וירג'יניה אני חושב (ולא יודע להגיד מדוע) שהאישה ששמה פלנארי היא האישה ששמה וירג'יניה.

אין בכך הקבלה ואני לא מנסה לרמוז לשום דבר. הרמיזות שלי נוכחות נפקדות בשורות אחרות ובפסקאות שעוד יבואו אחרי שורות בהן הקוראת תחשוב שהיא מצאה את החיבור בין הנסתר לנודע.

כשאני כותב מילים כמו "נסתר" ו"נודע" הייתי לא רוצה שיחשבו שאני מדבר במילים כתובות על תאוריות שמפריכות קביעות מדעיות. וירג'יניה אברנטי כותבת על דברים שכאלו בעוד שפלנארי אוקונור אינה חיה.

לפני חודש וכמה ימים חלמתי במשך כמה לילות עוקבים על עיר בשם אלכסנדריה אשר בחופה הצפוני של מצרים  שם קיימת ספריה גדולה ומיזוג האויר עם הקר והחם מביס את החם בחללים האלו. קיר גבוה מפריד בין החוץ לפנים. אם אנסה לתאר את זה בכוח הפרוזה של פלנארי אוקונור אני אתהה אם בכל אותן השנים בהן הקירות האלו לא חצצו בין פנים לחוץ, הכשירה עצמה האדמה (שעתידה היתה להיתחם בין בטון, או בחומר שממנו נבנה המבנה) בירידה קבועה ואיטית של חום (חוקי התרמודינמיקה). הילדים של משמרת הלימודים השניה (כלומר החל מהשעה 13:00 של אחרי צהרי-היום) יכולים היו ללכת לאותו אתר בניה שעוד לא התבנה ולהנות מאתנתחא של צינה.

אבל הילדים האלו גרים בבתי קברות. כלומר הם חיים (ובכך אין ספק) אבל כתובת המגורים שלהם היא בית קברות.

אם רוצים לחזות בדבר אפשר לסוע למצרים או לקרוא מאמרים בנושא (באחד מהם לפחות מופיעה תמונה של ילדים מול מצלמה ומצבות מאחורי ילדים וברקע שמיים – כי השמיים גלויים בכל מקום בו אין גג).

וביום אחד (בכך אני מתכוון למשכו של יום אחד) כשצווחתו של תרנגול (כך אני מדמיין את אופן התעוררותם של יושבי בית הקברות החיים) מעירה לפחות את חלק מדיירי בית קברות שבאלכנסדריה (בו כבר לא קוברים מתים יותר) הטופוגרפיה אינה כשהייתה אתמול. מספר האנשים נשאר כשהיה וכן מספר המצבות אבל מקרר של תדיראן (החברה נמכרה בידי לוי קושניר) עומד לו שם על ארבע רגליים זעירות של מקרר ואף שהוא אינו מחובר לשקע חשמלי ואי אפשר להחזיר אותו יותר למפעל במידה והמנוע יחדל מפעילותו (שהרי המפעל סגר את שעריו) הוא מקרר את החלל שבתוך עצמו.

הכל קורה בגלל שחום עושה דרכו ממקורו החם אל יעד קר. אין דבר קורה ללא עשיית הדרך של החום ואין יוצא דופן.

ובאותו היום (בו המקרר עמד על ארבע רגלי המקרר שלו) לפני שהמשמרת השניה של הלימודים בבית הספר התחילה ניגש אחד הילדים (שלא ביקר בבית הספר בלאו הכי) אל המקרר ופתח את דלתו.

מכיוון שמצרים היא ארץ גדולה (1,001,450 קמ"ר) והמקרר תכולתו היא עשרות רבות של ליטרים לא נרשמה תנודה במאזן החום-קור בעולם.

פלנארי אוקונור לא קבורה באותו בית הקברות בו המקרר נתגלה יום אחד. זו הרי מחשבה מטופשת. וכי מדוע ימצא שם קברה שלה? אם הייתי טוען דבר שכזה הייתי רק יכול לקוות לרכוש פרסום בעקבות תביעת הסרת השורות האלו בידי משפחתה.