פרק י"א

באים עוקבים אלו שיצאו אחרי הנכנסים ותופסים מנשקים את הקמים לכבוד המתיישבים.

רומזים שקרה בחדר דבר שלא היה קורה בחדרים אחרים שבהם נאמנים הכיסאות למושבים והרימונים אוחזים ולא ירפו עד שתירפה מהם האחיזה שהביאה לקץ בואן של אצבעות במגע עם אצבעות ולא נשמעו הנעימות של מסע הבוכנות מעלה מעטה במכוניות כי באותו יום השבת לא קופחה נפשו של אף אדם שהאנשים הכירו וגם כי המחיר של הדלק נסק לגבהים בכוח סילוני.

את הפה יצאו הדיבורים והאוזן התמלאה בדבש. את החדר נכנסו ויצאו פיות לועסים ובקבוקי שתיה קלה מתרוקנים והמים באסלה מודחים. אם מי האוקיינוסים היו מתאדים וענן היה משפיך אותם בנקודה גיאוגרפית אחרת אפשר היה לומר שהשתייה של המשקה והטלת המים שהיו חלק אחוזי גבוה ממנו הם כמו הנשיאה של המים באוויר והנחתתם ביעד אחר.

האחרון סוגר דלת ואישה מרימה את מברשת האסלה והיא נמצאת ביום ראשון ולא יודעת שבחדרים סמוכים מתפללים לאלוהים ושאנשים רוצים להגיע טהורים לבושי חליפות לבנות ולחכות מול שער גדול של גן של עדינה, שמה לומדים ילדים קטנים לכמת דברים שהם רואים וכשהם גדלים הם נהיים לאנשים של דת יהודית ולצד התפילות שמרננות עצמן בחלל שבין אוזניהם ומאחורי צלעות של חזה יְשֵׁנָה לה מתה האישה עדינה ואין בה רוח של חיים שהרי היא מתה לפני כמה שנים רעות.